פסק-דין בתיק ע"א 14507-12-09

השופט ישעיהו שנלר, אב"ד:

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' ערקובי) מיום 1.12.09, ובמסגרתו ערעור על החלטת בית המשפט מיום 19.11.09 (להלן: ההחלטה).

בהחלטה דחה בית המשפט קמא את מרבית טענות המערערים בבקשתם לרשות להתגונן כנגד תביעה כספית בסך 893,731 ש"ח שהגיש כנגדם המשיב (להלן: הבנק), תוך שהותר למערערים להתגונן בהתייחס לסכום של כ-50,000 ש"ח בלבד, לאור טענה בנושא הריבית.

בהתאם, ניתן פסק דין על יתרת הסכומים שנתבעו ( תא"ק 59039/08).

רקע עובדתי

1.         המערערת ניהלה בבנק חשבון עו"ש. המערער הינו הבעלים והמנהל של המערערת.

המערערת נטלה מהמשיב הלוואות שונות בתקופה שמיום 31.3.2005 ועד ליום 31.10.2008. בהחלטה נקבע, כי לא הייתה מחלוקת כי המערערת התחייבה להחזיר את כלל ההלוואות בתשלומים חודשיים בהתאם ללוח הסילוקין. כך גם, אין חולק כי ביום 31.5.05 חתם המערער על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת.

עוד יש להוסיף, כי ביום 5.11.08 חתמה המערערת על מסגרת אשראי של עד לסך 100,000 ש"ח.

2.         הבנק הגיש תביעה כספית כנגד המערערים ואח' על סך של 893,731 ש"ח, נכון ליום 26.12.08. הסכום האמור מורכב מיתרת חוב עו"ש בסך של 165,154 ש"ח, חוב בגין ההלוואות בסך של 723,033 ש"ח וכן יתרת חוב בגין הלוואות הניכיון בסך של 5,544 ש"ח.

3.         המערערים הגישו בקשת רשות להתגונן, בה טענו, בין השאר, כי במהלך שנת 2005 המערערת פתחה את החשבון בבנק ודרכו ניהלה את פעילותה העסקית השוטפת. כך גם ניהלה המערערת חשבון נוסף בבנק אגוד. במהלך שנת 2008 הגיעה המערערת להסכמה עם הבנק וכן עם בנק אגוד להעברת פעילותה הכספית לבנק,  ועל כן בפועל החשבון אשר נפתח בבנק היה החשבון שבאמצעותו ניהלה המערערת את עסקיה.

לטענת המערערים, הבנק ניצל עובדה זו אם בגביית עמלות גבוהות מהעמלות שניתנו למערערת עם פתיחת החשבון ואם בהקטנה חד צדדית של מסגרות האשראי.

המערערים אישרו שאכן חשיפתו של הבנק אל מול המערערת היה בסך של כ- 1,800,000 ש"ח, הכוללים 600,000 ש"ח במסגרת חשבון העו"ש, והלוואות בסך של כ- 1,200,000 ש"ח, כאשר  המערערת העמידה בטחונות, כולל פקדונות אישיים של המערער, שיעבודים וכן שיקים של לקוחות המערערת, ובאופן שהחשיפה צומצמה.

מכאן, עברו המערערים לטענות הספציפיות וכדלקמן:

א.         כי הבנק נהג בחוסר תום לב אשר בא לידי ביטוי בהחלטות חד צדדיות של

הבנק. כך בתאריך 24.7.08 הבנק הודיע למערערת באופן חד צדדי כי שיקים שיופקדו ע"י המערערת יזוכו בחשבון רק כעבור 3 ימים מזמן פרעונם, וכשהוראה זאת תחל באופן מיידי ומבלי מתן אפשרות למערערת להיערך לשינוי זה, וכתוצאה מכך נקלעה המערערת לבעייה תזרימית קשה מאוד, כולל הקשור לתשלום לספקים ולנותני שירותים, דבר שגרם למערער להתעסקות בלתי פוסקת בניסיון נואש לכבד את כל ההמחאות והתשלומים, ובאופן שהמערער נאלץ להזרים לחשבון המערערת כספים פרטיים שלו. כך גם גרם הדבר לפגיעה ביכולת עבודתו של המערער.

בנוסף, בתאריך 3.10.08 הודיע הבנק למערערת כי ההלוואה החמישית, אשר לטענת המערערים היתה ע"ס 200,000 ש"ח תועמד לפירעון מיידי ומבלי שהיתה סיבה לכך.

כך גם מלינים המערערים על תנאים בלתי סבירים, לשיטתם, אשר התנה ודרש הבנק, על-מנת שלא להעמיד את אותה הלוואה לפרעון מיידי, וכגון פרעון במזומן של סך 20,000 ש"ח. לטענת המערערים על אף שהמערערת הציעה פתרונות הגיוניים לדרישות הבנק, החליט הבנק מסיבותיו שלו, שלא להיענות לבקשות המערערת, דבר שהוביל את המערערת לסחרור כלכלי ולאובדן שוויה.